מתחילת המחקר מקובל לראות את ספר מיכה כמורכב משלושה חלקים ו א-ג ; ד-ה ; ו-ז . במיון זה מחזיקים חוקרים לא מעטים , כך היטציג , קייל , סמית , ועוד . הטעם לחלוקה זו הוא פשוט , החלוקה תואמת את מיון החומר על פי קריטריונים של תוכן וסוג . יש שינויים בולטים בין גוש פרקי ההתחלה — א-ג — לבין הפרקים שלאחריהם : פרקים א-ג מייצגים את נבואות התוכחה בספר , לעומתם פרקים ד-ה הם פרקים שבמרכזם גאולת ישראל . מכאן עולה השוני הבולט בין שני הגושים . ובהמשך , הפרקים ו-ז אף שאין בהם דמיון מוחלט לפרקים א-ג , הם שונים על פי התוכן מן הפרקים שלפניהם ( ד-ה . ( מכאן עולה בבירור שיש מן ההיגיון במיון הספר לשלושת הגושים האלה . חוקרים אף הראו קשרים סגנוניים מבניים בין חלקי הספר ( ויליס , אלן ואחרים . ( מרטי סבר שהגושים משקפים תקופות שונות בנבואת מיכה , ואילו קייל סבר שאין מדובר כאן אלא בסידור רטורי , ונראה שהדין עמו , מאחר שלא נראה שהסיווג השונה הוא עניין לשינוי מוחלט שחל בתקופה מסוימת בפעולתו של מיכה , ושבעקבותיו בא , כביכול , שינוי נוסף . רודולף מוצא עוד עיקרון למיון זה : בגוש הראשון מעט יחידות ( שתיים-שלוש ;( בשני — הרב...
אל הספר