עמוס והושע , קודמי מיכה , אינם מזכירים את הנושא הנפוץ בספרות הנבואה — עניין נביאי השקר . עם זאת יש להדגיש שהתפיסה הקונבנציונלית המקובלת על דמות נביאי השקר אינה מתמצית עד הופעת ירמיהו . בכתבי ירמיהו מצויות הטענות המלאות והמגוונות ביותר נגדם , אבל מיכה הוא הראשון העוסק עיסוק נרחב בענייני נביאי השקר ואף על פי שהוא הראשון , הרי ניסוח הדברים אצלו הוא בשל ומיוסד על טיעונים קשים . אחת מטענותיו מנוסחת כך : "לו איש הלך רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה" ( ב , יא . ( אין כאן טענה רק נגד העם , שלפי דרכו והתהוללותו ראוי הוא לאנשי רוח הדומים לו . אלא מן הסתם יש בזה משום תיאור הדיוקן המצוי של הנביאים = ) נביאי השקר ) שבסביבתו , שנהגו הפקרות והוללות על חשבון העם המדוכא . לפיכך את הכתוב שלפנינו יש לבאר כמו שמיכה טוען כאן שהמנהיגים הרוחניים הללו מתאימים על פי דרכם לדרכו של העם הזה . עיסוק בנביאים אנו מוצאים בשתי נבואות בפרק ג . באחת אנו מוצאים ניסוח מקוצר של אשמתם במסגרת הטענה כנגד שאר מנהיגי העם ( ראשיה , כוהניה ונביאיה , ( וזאת אחרי פתיחה כללית "ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל" ( ט . ( ...
אל הספר