בעמוס ג , ג ח באה סדרת שאלות רטוריות ובסופה השאלה : "אדני ה' דבר מי לא ינבא" ( ח . ( נושא הנבואה מופיע כאן לראשונה בפסוק ז : "כי לא יעשה אדני ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים . " בספרות המחקר מקובל הפירוש , שהשאלות הרטוריות הללו מכוונות לקבוע את המסר שאין מקריות בעולם . ידו של האל מצויה בכול . במחקר גם נמצא ניסוח אחר לעניין זה , יש קשר הגיוני בין סיבה למסובב ; בין הסיבה לתוצאותיה ועוד כיוצא בזה . והנה אני אומר , שחוץ מאוסף השאלות , שמגמת כולן זהה לטיב הקשר בין סיבה למסובב , הרי אפשר לקבוע שיש תפקיד חשוב מזה לנבואה בשלמותה . מצירוף השאלות הרטוריות השונות שבפס' ו מתקבלת מסכת רעיונית שלמה . סדר הדברים הוא הפוך לכיוון הכרונולוגי של התפתחות הדברים . התמונה המתקבלת עוסקת במרכזיות נושא הנבואה . סדר הדברים בטקסט הוא מן המאוחר אל המוקדם . בפסוק ז אנו שומעים על העיקרון שלפיו האל לא יבצע את תוכניתו להעניש את העם , אלא אם כן הודיע על כך לנביאים . ובפס' ח נוסף עיקרון חדש : אין לנביא דרך אחרת חוץ מביצוע תפקידו ? "אדני ה' דבר מי לא ינבא . " משתי הקביעות העקרוניות עולה 43 השוואה נאה בין שתי היצי...
אל הספר