לפנינו שורת כתובים שבהם מתייחס הנביא לעצם החוויה הנבואית ועל ידי כך נוצר מעין קו תפר בין הנבואה הצרופה לבין התגובה או ההתייחסות האישית של הנביא אל עצם השליחות האלוהית שהוטלה עליו . כמה לשונות מבטאים את הערכת הנביא על הנבואה שהוא נושא לעם : יש' כא , י : "מרשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת ה' צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם . " הנביא מביע את יחסו החיובי לעם על ידי הלשונות " מדשתי ובן גרני" שהם לשונות פיוטיים שעניינם דימוי ישראל לכרמו של האל ( השווה יש' ה וכר . ( אין כל ספק שכל הכתוב הזה הוא בגדר דבריו האישיים של הנביא , באשר הוא מגיב על הנבואה שאמירתה לעם נסתיימה זה עתה . חשיבות גדולה יש לציון העובדה שההערות האישיות הללו באות בסיומי הנבואות . ועוד , הרי התוכן של האמירה מדבר בעד עצמו : הנביא אומר שהוא היה נאמן להגיד לעם את כל אשר שמע מאת האל , וכן שאין הדברים משלו אלא משל האל , ובכך הוא מעמיד אותנו 5 על אמינות הדברים . גם בכיוון התוכחתי בא דיווח כזה בנבואות ישעיהו . ביש' כח , כב נאמר : "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי מאת אדני ה' צבאות על כל הארץ . " גם בכתוב זה באה ההערה בסוף ה...
אל הספר