מאת ; שמואל אפרים ליונשטם שנת היובל , הבאה בסוף שבע שמיטות , חלים עליה שלושה דינים : . 1 דין שמיטת קרקעות , היינו איסור זריעה וקצירה ( וי' כה \ א יב . 2 ;( דין החזרת אחוזת קרקע , שנמכרה , לבעליה הראשונים ( וי' כה \ ג , 3 ;( דין שחרור עבדים ( וי' כה , לט מא . ( התורה סומכת את דין היובל לדין שמיטת קרקעות בשנה השביעית , היא שנת השבתון . אחר חוקי השמיטה ( וי' כה , א ז , ( כתוב לאמור : וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה . והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם . וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו ( וי' כה , ח י . ( תיאור וה של סדר השמיטות והיובלות אינו ברור כל צרכו , וכבר נחלקו בו התנאים בדור שלפני קביעת נוסח המשנה . גם ר' יהודה וגם רבנן אומרים שהיובל בא אחר השמיטה השביעית ולא באותה שנה , היינו ששנת השמיטה השביעית ושנת היובל הן שתי שנות שבתון רצופות , אבל מחולקים הם בדבר זה , אם שנת היובל מסיימת את תקופת היובל או שהיא פותחת...
אל הספר