בבירור העניין , שבאנו לעסוק בו , השתדלנו להחזיק עד מקום שידט מגעת במושגג של מישחק , שיסודו סימני היכר חיוביים ואין חולק עליהם ; לשון אחר : ראינו את המישהק כהוראתו הסמוכה לדרך שימושו וביקשנו להתרחק מפסק דין החותך וגומר שהכול מישחק . אבל בסופו של דבר דעה זו עולה כנגדנו וגוזרת עלינו דרשני . ' שעשועי ילדים קרא לדעות הבריות' —אמרה עליו על הראקליטוס המסורת הט אוחרת . בתחילת דברינו הבאנו את דבריו של אפלטון , וראויים הם , שנביא מהם עוד גם כאן : 'באמת אין עסקי האדם ראויים , שנהא נוהגים בהם כבוד גתל , אבל מצווים אנו לנהוג בכבוד ; ואף על פי כן לא ברכה היא . ' הבה נעשה בו בכבוד זה כראוי לו . 'לעולם ינהג אדם בעניין נכבד מנהג כבוד ולא ישנה , והאלוהים הוא הראוי לכבוד שאין למעלה ממנו . אבל האדם נברא לשמש צעצועים בידי האלוהים , ובאמת זד . כל שבחו . לפיכך הוא מצווה ללכת בדרך זו , להיות חיי שעשדעים שאין נאים מהם , שלא כדרך שסבורים הבריות עכשיו . ' ואם אין כבוד כמישחק , הרי 'מצווה האדם ללכת בדרך החיים , בדרך העשייה במישחקים מסוימים , בהבאת מנחות , בזימרה ובריקוד , לפייס את האלוהים ... ולנחול ניצחון . ' ...
אל הספר