התפתחותו של הספורט מאז ראשית הרבע האחרון של המאה הי"ט עומדת בסימן תומרתו של דרך המישחק ; הכללים מחמירים והדקדוקים מתרבים , ההישגים מכבי דים . כל אחד מכיר ויודע את הגלופות שמזמן מחציתה הראשונה של המאה no . המציגות משחקי קריקט כשהם חובשים צילינדרים . דבר זה דייה לעדותו . אבל כל השלטה ארוכה , שמשלימים את השיטה ואת המשמעת במישחק , סופה לגרוע מטוהר ערכו . דבר זה מתחוור מן ההפרדה בין המישחקים המקצועיים ובין החובבים . קבוצת המשחקים פולטת מתוכה כל מי , שהמישהק פסק מלהיות בשבילו מישחק , וכל מי שהוא למטה ממדרגת משחק , אפילו גדול כוחו . עמידתו של משחק מקצועי אינה עמידה של מישחק ממש . אי אתה מוצא בו מידה של עשייה הבאה מאליה , מידה של שאננות . בחברת זמננו מתרחק הספורט מעולם המישחק הטהור ונעשה צד מיוחד במינו : יצא מכלל משחק ולכלל רצינות לא הגיע . בחיי החברה החדישה מקומו של הספורט בצדו של גוף מעשה התרבות ; הספורט עומד מחוצה לזה . בתרבויות הקדומות היו התחרויות מגופם של מועדי הקודש ; מעשים שבקודש היז ומביאי ישועה , ועל שום כך היו מעשים שבצורך . קשר זה לעבודת הקודש ר . ספורט שלנו קיפחו לחלוטין . הס » ...
אל הספר