כל מקום שזו פעולתה של מליצה , שהיא מתארת דברים או מעשים במושגים השאולים מטבע החיים והתנועה , נפתחה דרך האיוש ( פרס 1 ניפיקאציה . ( איושם של דברים שאינם גוף ולא חיים הוא עיקר עיצובו של המיתוס וכמעט עיקרה של השירה . ועל צד הדקדוק יש בתהליך עיצובו של ביטוי כגון זה שינוי מן הסדר האמור . שהרי לא זו הכוונה , שיש תחילה דימויו של דבר שאינו חי ולא גוף ולאחר מכן חוזרים ומביעים אותו על ידי דבר שהוא חי במחשבה , אלא המוחש נהפך מעיקרו לדימוי של חי נינוע . הפיכה זו באד , כל מקום שנתעורר הצורך למסור לאחרים מה שראו בעין . הדימוי בא לעולם במתן דמות . נטייה זו לברוא עולם בדוי של יצורים חיים , הטבועה ברוח וחסרונה קשה לה , כלום רשאים אנו לכנות לה בשם מישחק רוח ? ברור שבין האיושים הראשוניים אתה מוצא את החזיונות המיתיים של בריאת העולם ושל כל הדברים , המדמים את המעשה בעיסוקם של מיני אלים יוצרים באברי גופו של ענק עולם . מושג זה ידוע לנו מתור ריגווידה ומתוך אדה המאותרת . חוקרי זמננו נוהגים לראות את הפרשיות הכוללות את הסיפור הזה כמעשה עורד מאוחר . בהימנון העשירי של ריגווידה אנו מוצאים נוסח מורחב של חומר יי : ץ ,...
אל הספר