שיר־לימודים

ימים רבים שומרת כל תרבות את צורת השיר להביע בה כל דבר , שהוא עיקר או צורך לחיי הציבור . לעולם קודמת צורת השיר לצורת הפרוזה . כל דבר שבקדושה או שבמעמד כבוד נאמר בצורת שיר . לא ההימנונות והפתגמים בלבד , אלא גם מאמרים ארוכים נערכים בתבנית המקובלת של משקל ובית , כגון ספרי הלימוד ההודיים העתיקים , שהן הסוטרוית והםאסטרות , וכן הדבר בכתבים העתיקים של מדן יוון ; אמ פדוקלס יוצק את הפילוסופיה שלו במטבעות של שיר , ואף לוקרציוס הולך בדרכו בדבר זה . ביאור צורתה הקצובה של בל תורה ישנה על פי מידה של תועלת , שנוחים יותר דפוסי לשון לזכור בציבור , שאין ספרים בידו , ביאור זה אינו אלא מקצת דבר . באמת זה עיקר הדבר , שבשלב קדום של התרבות עדיין כל עצמם של החיים קצובים משקל ובית , כביכול . כל אימת שהדברים אמורים בעניינים העומדים ברומו של עולם , השיר הוא צורת הבעתם הטבעית . ביאפאן נוהגים היו עד למהפכה של שנת 1863 לערוך את תמציתם של מסמכי המדינה הנכבדים בצורת שיר . כותבי תולדותיו של המשפט נתנו את דעתם בייחוד על עקבותיה של 'השירה במשפט' שבארצות אשכנז . וכבר נתפרסם המקום שבמשפט הפריזי העתיק , " שבו ההוראה בדבר מ...  אל הספר
מוסד ביאליק