הגזמת ערכה התרבותי של המלחמה

אין ספק , שמוסר זד . של כבוד אבירים , נאמנות , אומץ לב , הבלגה ודעת החובה סייע הרבה לתרבויות שיטפחוהו , והוא השביחן . ואף כי לא היה רוב > אלא דמיון ובדיה , הרי ברור שהרבה את כישרון המעשה של היחיד והגביה את המדרגה המוסרית . אבל תמונתן ההיסטורית של צורות תרבות אלה , כפי שנצטיירה בזיו אפי ורומאנטי בכתבי ימי הביניים הנוצריים ובכתבים היאפאניים , השיאה הרבה פעמים אף את הנוחים שבבריות לספר בשבח המלחמה , שהיא מקור כל המידות הטובות וכל הדעת , ולחללה יותר משהיא ראויה לכך באמת . עתים דרשו בה במלחמה בחינת אב מקור לכל פעלי האדם שלא בדעה מיושבת כל צורכה . ודאי הפריז במקצת ג 1 ' הן ראסקין כשצייר בפני חניכי הצבא של וולוויץ' את המלחמה כתנאי הקודם לכל אמנויות השלום הטהורות והאצילות : 'מעולם לא עלו ולא פרחו אמנויות גדולות עלי אדמות אלא בביתה של אומה שבניה גיבורי מלחמה . לא ניתנה לעם אמנות גדולה , אלא אם כן ייסדה במלחמה' — . ( 'based on battle' ) 'בקיצור' ממשיך הוא לאחר מכן ובורר לו דוגמאות מן ההיסטוריה לא בלא מידה של תמימות ושל פשטנות '— מצאתי שלא למדו כל האומות הגדולות כל אמת שבדיבור וכל חריפות שבמחשבה ...  אל הספר