לכאורה אין לך שני דברים המופלגים זה מזה כמלכות המשפט , הצדק ובית הדיו ממלכות המישחק . שהרי כובד ראש וטובתם החיונית של הפרט והכלל מטילים את מרותם הגמורה על כל דבר , הנוגע למשפט ולעשיית דין . יסודן האטימולוגי של המלים , המשמשות במושגים משפט , צדק וחוק רובו שרוי בסמוך לשימה , קביעה , הוראה , אסיפה , החזקה , סדר , קבלה , בחירה , חלוקה , שוויון , חיוב , הרגל , קיום . כל אלה מושגים הם , שדבר אין להם ולתחום הפשר , שבו קמות מלות המישחק , ואף היפוכו של דבר זד . הם . אבל כבר אמרנו וחזרנו כמה פעמים , שהדרת קודשו וחשיבותו של מעשה אינן סותרות בשום פנים לתכונת מישחק שבו . אנו רואים שאפשר לדמות משפט ומישחק זה לזה , שעה שאנו מבחינים בדרך שימושו של המשפט , כלומר : בעריכתו של דין , שמידה גדולה של תכונת תחרות יש בו , ודבר זה אינו תלוי ביסודותיו האידיאליים של המשפט . וכבר נגענו בשעת תיאורו של פויטלטש בזיקתן של תחרות ודרכו של משפט זו לזו , דייווי ( Davy ) ראה אותה מבחינה היסטורית משפטית בלבד ועשאה יסוד של שיטה פרימיטיבית בעסקי חוזה והתחייבות ; דין ודברים שבין בעלי הדין היוונים היו רואים אותו כאג 1 ן , כלומ...
אל הספר