אופיו האנטיתטי של המישחק

מישחק בציבור אופי אנטיתטי לו מצד עיקרי תכונותיו . על פי רוב עומדים במישהק שני צדדים או שתי קבוצות . אולם אין זר . כלל גמור . ריקוד , תהלוכה , תערוכה יכולים שיהיו בלא מעמד אנטיתטי כגון זה . אנטיתטי כשהוא לעצמו אין פירושו 'של תחרות , ' של אג 1 ן . שיר חליפות , שני חצאי מקהלה , מינוזןט , קולותיה של חבורה מוסיקאלית וכדומה , שגדולה חשיבותם באנתרופולוגיה , מהמת שהם יוצאים לעסקי מאגיה בשבטים פרימיטיביים , דוגמאות הם של מישחק אנטיתטי , שאינו כרוך בהכרח באגוץ , אף על פי שעתים צד של תחרות מתערב בהם . לעתים לא רחוקות מעשה . שהוא מישהק גמור לעצמו , כגון הצגת מחזה או יצירה מוסיקאלית , מביא לכלל תחרות , מפני שעריכתה או הצגתה נעשית עניין לקבלת פרסים , כדוגמת המחזה היווני . מנינו בין סימני הה כר הכלליים של המישחק את הציפייה ואת הספק ; לעולם אדם מהרהר : 'היצלח הדבר . ' ? תנאי זה מתקיים גם כשהוא משחק לבדו ב'סבלנות . ' או פותר חידה , מרכיב תשבצים או משחק ב'שד . ' אבל במישחק אנטיתטי מסוגו של האג 1 ן מגיע צד ה גיעה וספק ההצלחה לרוב תוקפו . יצר הזכייה פעמים שהוא עלול להשכיח צד של קלות ראש שבמישחק . וכאן עו...  אל הספר
מוסד ביאליק