אמונה וםישחק

כל המסתכל במנהגיהן הקדושים של התרבויות הארכאיות בלבד , יכול להשגיח במידת כובד הראש , שבה הם מתקיימים . עד כמה שאני רואה , מסכימים כל האתנ 1 ל 1 גים זה עם זה , שאין דומה הלד רוחם של פשוטי השבטים , העורכים את חגיהם הדתיים הגדולים , ושל הצופים בהם , להלך רוח של התפעלות והשליית נפש גמורה . תיאור חי של מצב רוח זה כהווייתו נותן אד . א . ינסן בספרו על 'המילה וטקסי קידוש הנערים אצל פשוטי אומות . 19 ' דומה , אין הגברים חוששים מפני הרוחות המשוטטים בכול בשעת החג והמתגלים לכול בעיצומו . ומה פלא ? הרי הם הם המנצחים על כל הטקסים : הם המכינים את המסכות , הם הלובשים אותן ומסתירים אותן לאחר השימוש מעיני נשיהם . הם המקימים את השאון , המבשר את הופעתו של הרוח , הם הטובעים את עקבותיו על גבי החול , הם המחללים בחלילים כמחקים את קולות האבות , הם המנצחים על הגזגוז . 'בקיצור' — אומר ינסן '— מעמדם דומה למעמד ההורים , היודעים על מסכתו של איש חג המולד והמסתירים אותה מעין הילד . 20 ' הבעלים מרמים את נשיהם בסיפור הקורות בסבר היער התחום . מצבם של הנערים המקודשים — מקצתו התלהבות , מקצתו שינוי טעמו של משוגע , מקצתו חרד...  אל הספר