אם כן , מה טיבם של עמידת אדם והלך נפשו בחגי קודש ? וכמעט שדיה למלה חגג' ללמדנו דבר זה . חוגגים את המעשה שבקודש , כלומר : תהומו של זה תחום המועד הוא . העם הנפנה לעלות לקודשיו — לשם עצרת שמחה בציבור הם עולים . הקידוש , הזבח , מחולות הקודש , תחרויות מקודשות , הצגות , מנהגי סתרים — כל אלה עומדים בתור גדרו של החג . ואפילו היו המנהגים מנהגי דמים , סיגופי המת קדשים , המלאים אכזריות , והמסכות המטילות אימה — כלל הדברים מתקיים בבחינת חג . 'החיים הרגילים' שובתים ; סעודות , משתאות וכל מיני משובות מלווים את כל החג כולו . בין שאתה משווה לנגדך חגיגות יווניות ובין שאתה מסתכל בהווי של שבטי אפריקה , ספק אם יש בידך לתחום גבול חתור בין כלל הלר הרוח שבשמחת חג ובין ההתרגשות הקדושה שמכוח הסוד העומד ברומו של החג . סמור ליציאת המהדורה ההולנדית של ספר זה פירסם החוקר ההונגארי קארל קרניאי מחקר . הקרוב מאוד לגופו של הנידון כאן . 14 גם חג לובש , לפי קרניאי , אב צורה פשוטה בתכלית לעצמה . היפה לפי דעתנו למישחק . 'בין ההוויות הנפשיות' — הוא אומר — ' החגיגה היא דבר לעצמו , שלא ימירנה שום דבר בעולם' . רואה הוא את החג ...
אל הספר