והעולה מן הדברים האמורים , שהפולחן הוא תיאור , הצגת מחזה , מתן צורה ודמות , תמורה להתגשמות . במועדי הקודש , החוזרים ונשנים עם תקופות השנה , חוגג הציבור בהצגות מקודשות את המאורעות הגדולים שבחיי הטבע . הצגות אלו מראות את חליפותיהן של תקופות השנה , ובמחזות של צורות בדויות הן מראות את זריחת הכוכבים ושקיעתם , את גידולו להבשלתו של פרי השדה , את לידתם , את חייהם ומותם של בני אדם ושל בעלי חיים . הבריות משחקים , כמו שאמר ליאו פרובניוס , את תפקידם של סדרי בראשית כדרך ראותם . בימי קדם , סבור פרובניוס , היו הללו תופסים תחילה את חזיונותיהם של עולם הצומח ושל עולם החי , ורק במשך הזמן קנו להם את דעת סדרם של זמן ומקום , דעת החודשים ותקופות השנה ומחזור השמש והירח . ועתר , צא וראה , כיצד ממלאים הם את תפקידו של כל סדר הוויה במישחק קדוש . במעשה מישחק זה הם חוזרים ומקיימים בידיהם את המאורעות המוצגים ומסייעים בכד לקיום סדרי העולם , אלא שמתוכו אנו למדים עוד דבר : בצורותיו של מישחק פולחן זה משמש הסדר תחת הציבור עצמו . באלה באו לעולם מערכי ממלכתו הפרימיטיבית של זה . המלך הוא השמש . מלכותו היא צורה של תקופת השמש...
אל הספר