ערב מלחמת העצמאות חזרה שירת אצ"ג לתמטיקה הפוליטית הוותיקה שלה . עוד בזמן מלחמת העולם השנייה ( בשנים תש"ד-תש"ה ) נכתבו שירים שבהם בירך המשורר על מעשי המחתרות של הימין ( הכרזת ה'מרד' של האצ"ל , שהתחדש ארגונית במנהיגותו של מנחם בגין , התגברות פעילותו של הלח"י , רצח לורד מוין במצרים , ( אך הוא נמנע לחלוטין מפרסום שירים אלה גם לאחר שחזר לפעילות ספרותית פומבית . תנועות המחתרת היו עניין לוויכוח ציבורי נוקב , וככל שגברו פעולותיהן גברה הסתייגותו של 'היישוב המאורגן' מהן , ואילו המשורר פעל לבצר את הקונסנזוס סביב שירת החורבן שלו , שתכניה הפוליטיים היו משיחיים מוכללים ופחות מעוררי ויכוח . מצב זה השתנה בשנת . 1948 המשורר הרבה לכתוב שירים על המלחמה ותוצאותיה . שני מוקדים עיקריים מסתמנים בשירים אלה , שהיו אמורים להיאסף ב'ספר העמודים' - מוקד הגותי ומוקד רגשי . מבחינה הגותית מגיעה שירתו של אצ"ג בשלב זה למיצוי בשירים העוסקים במשמעות ההיסטורית , הפוליטית והפסיכולוגית של העצמאות , שנקנתה בדם ובכאב . ביניהם בולט ביותר המחזור הגדול 'פרקים בתורת המלינה , ' שנכתב בזמן שכבר הסתמן ניצחונה של המדינה הצעירה במלחמה...
אל הספר