הפשטות של שלוש היצירות מטעה . לאמתו של דבר מציגה כל אחת מהן בדרכה שלה מציאות שירית מורכבת ומסובכת . ב'אנקךאוך פיתח המשורר מבנה של מלכודת . מגמתו הבסיסית נשארה כשהיתה - ליצור באמצעות שירו מציאות נפשית נסערת , מציאות של עוררות ואף של מרדנות מטפיזית . אלא שלהגשמת מגמתו זו הוא מגיע בעקיפין . בפתח הפואמה הוא מייצר אווירה מדומה של השלמה וייאוש שקט , והוא עושה זאת במכוון באמצעות פואטיקה זרה לו , הנסמכת , כמו שאפשר להוכיח , על שירתו המוקדמת של ר"מ רילקה ( בעיקר על 'ספר השעות , ( ' משורר ששירתו קסמה לאצ"ג ( כמו למרבית בני דורו קוראי הגרמנית ) בנעוריו ונעשתה עתה ( כשם שנעשתה לגבי כלל השירה 27 האקספרסיוניסטית הגרמנית ) לשדה עימות . המשורר כותב בפרקים הראשונים של הפואמה שירים כמו רילקאיים נהדרים על קבלת הדין , על ה'קילוף' של הישות האנושית מן התשוקות והיומרות , על העצב והכניעות המשותפים לעדה האנושית האותנטית . אבל הוא מעלה את כל אלה כדי לנפץ את השקט והכניעה , וכדי להפגין את המרדנות האקספרסיוניסטית שלו . לאט ובהדרגה הוא מטעין את שירי הכניעה וההשלמה בחומרים גרוטסקיים ומחרידים . במהלך הדברים הוא דוחה ...
אל הספר