הכישרון המזהיר והתנופה הרטורית ששיקע אצ"ג ב'כלפי תשעים ותשעה' הסתירו ( ועודם מסתירים ) מן העין את העובדה שהמשורר הגן בו על עמדות פואטיות שהמעשה השירי שלו עצמו כבר עבר מהן והלאה . בעוד המסות מציעות את הרקע ההגותי של השירה בתקופת 'אימה גדולה וירח / ושל הפואמות החלוציות שבאו בעקבותיה , השירים שהחל אצ"ג לפרסם מחדש בשנת 1927 כבר נכתבו על רקע הגותי ופואטי אחר . שיריו החדשים היו כה שונים משיריו האקספרסיוניסטיים ה'פרועים' מן השנים , 1926-1923 עד שאפשר לראות בהם פתיחה של מהלך חדש ביצירתו . המשורר לא יכול עוד לחזור אל הטונליות של שיריו הקודמים , ואף הודה בכך בפירוש ' ) ואתם תמהים : אי התלהביותי - /? אי רחבות דחרותיך בלהבה - /? טוב , תתמהו . רדתי , ירדתי / , כרךת הכ !? פית בחזון מולדתי / , גם מדחמי כבה , ' ב : . ( 114 משום כך נותרו יצירות שלא הובאו לידי סיום עד כה ( כגון 'טור מלכא ( ' בלתי גמורות . המשורר פנה מהן והלאה ליצירות חדשות . ואלו היו בעיקר שלוש הפואמות הגדולות 'אנקראון על ק ( טב העצבון' , ( 1928 ) 'חזון אחד הלגיונות' ( 1928 ) ו'כלב בית' , ( 1929 ) יצירות שנכתבו כמעט בעת ובעונה אחת אך הי...
אל הספר