מכאן ניתן להבין מדוע היתה היחידה הספרותית העתיקה ביותר בעלת היקף מצומצם מאוד . רוב השירים העממיים של ימי קדם הכילו לא יותר מאשר שורה אחת או שתיים י ובשעה שביצעו את השירים היו חוזרים שוב ושוב על השורות המעטות בהתלהבות הולכת וגוברת . כך גם הנבואות , החוקים ופתגמי החכמה הקדומים ביותר היו קצרים , ואפילו הסיפורים העתיקים לא הכילו יותר מפסוקים אחדים . קוצר היריעה הזה , שבעינינו הוא מוזר , הולם את כושר הריכוז המוגבל של העם בימי קדם . וכאן יכולים אנו לראות כיצד בקרב תרבות מפותחת יותר , שבה הרגלי הכתיבה נפוצים יותר מגיעים לידי יצירת יחידות ספרותיות ארוכות יותר . והיחידות הספרותיות עצמן הולכות ותופחות בהדרגה : מן האגדה העממית הקצרה , למשל , צמחה הנובלה רחבת ההיקף וכן באים לידי גיבוש קבצים . בחיי היום יום היתה היחידה החשובה השיר הבודד , הסיפור הבודד , החוק הבודד ; ואולם משהחלו להעלותם על הכתב נוצרו קבצים של סיפורים , שירים ופתגמים . מסתבר מכך , שהמקרא ברובו הגדול מורכב מקבצים ולמעשה הוא עצמו , בסופו של דבר , מהווה אוסף של כל הקבצים שהיו בנמצא . התפקיד של חקר תולדות הספרות הוא לפרק את האוספים הללו...
אל הספר