מתוך התיאורים שהבאנו לעיל , ניתן לקבוע את זמנו של המקור הכוהני . הוא מציין את סיום תולדות המסורת ובינו לבין שני המקורות האחרים מפריד פרק זמן ארוך . האגדות מהן שאבו E" 1 J נעלמו זה מכבר , אחרת המקור הכוהני לא היה מעיז 'להתאימן' למבנה ההיסטורי שלו . קרוב לוודאי שבעת ההיא כבר התרחשה מהפכה רוחנית כבירה אשר באה למלא את מקום העממיות האופיינית לאגדות . המקור הכוהני משמש כמסמך המעיד על תקופה שניתקה עצמה מן המסורת העתיקה מתוך כוונה להניח יסודות שונים לדת מאלו שהניחו האבות . גם על אופיו של החידוש אנו למדים ממקור זה , רשות הדיבור ניתנת לכוהן המלומד . המקור הכוהני אינו פרי יצירתו של אדם אחד בעל אופי מסוים , אלא , מכשיר הבא לבטא את השקפתו של חוג נרחב , מעין הצהרה רשמית . מוצאו של המקור בדורות של כוהנים ירושלמיים ומכאן גם שמו המקור הכוהני . וולהאוזן הצביע על התקופה ממנה נושבת רוח זו . זאת התקופה שבה התרגש אסון גדול על העם ביהודה , שעה שבה חדרה להכרתו של העם המזועזע מן האסון הנורא , כי אבותיו חטאו ועל כן יש לערוך שינויים בדת . מכאן גם מובנת גישתו הבלתי מתחשבת של המקור הכוהני כלפי המסורת שהיתה מקודשת ...
אל הספר