אין כל ספק כי אגדות זרות אלה הותאמו בישראל לאופי העם ולדתו . במיוחד בולט הדבר באגדת המבול הבבלית . באגדה העברית נעלם הפוליתאיזם , האלים הרבים נסוגו לטובת האל האחד , או שינו את מעמדם וירדו לדרגת משרתי האל היחיד ( אגדת חברון ;( האלים המקומיים עלו לדרגת "יהוה . " ובמקום זה , ראו בשמותיהם שמות לוואי של "יהוה" ( טז , יג ; כא , לג ; לא , יג . ( גם אם נותרו אגדות בודדות , כאגדת פנואל , אשר סירבו לאמץ את הצביון הישראלי , עדיין נחשב מפעל התאמת האגדות לרוח הדת הישראלית , למפעל בלתי רגיל . לצד הצביון הדתי , חלו באגדות , בעת קבלתן בישראל , שינויים רבים שרק חלקם ניתן לזיהוי : דמויות נוכריות נדחו לטובת דמויות מקומיות — במקום הקוסם הבבלי אמנךךנכי בא חנוך העברי ; במקום גיבור המבול הבבלי הוכנס נח שהיה כנראה ממוצא סורי כנעני ; הסיפור המצרי , המופיע בסוף ספר בראשית , יוחס לדמותו של יוסף , ועוד . אפשר להניח , באופן זה , כי סיפורים המוכרים לנו עתה על דמויות מסוימות , אינם שייכים במקורם לדמויות אלה . לפעמים השוו דמויות מקומיות לדמויות נוכריות : כך זוהו דמויות האגדה של יעקב ועשו עם דמויות האבות של עמי אדום ש...
אל הספר