בעקבות אגדות בראשית , באות בספר בראשית אגדות האבות . גיבורי האגדות הם ראשי שבטים , אבות אבותיהם של עמים ובעיקר של עם ישראל . ביסוד אגדות אלה מונחת ההשקפה כי מוצא העמים , וישראל בתוכם , הוא ממשפחתו של אב קדום אחד . ביטוי נוסף להשקפה זו בישראל הוא השם הניתן לשבט או לעם — בני פלוני . תיאוריה זו היתה מקובלת גם על הערבים , היתה ידועה אצל היוונים ( בתקופה הקדומה לפחות , ( אולם במצרים ובבבל לא נמצא לה זכר . הנחת יסוד זאת מסבירה את יחסי העמים בינם לבין עצמם על פי שושלת היוחסין : שני עמים מוצאם משני אבות קדומים שהיו אחים , מכאן ששני העמים קרובים קרבה יתרה ושווים בערכם . והיה ואחד משני העמים ייחשב לעשיר , חזק ואציל יותר מן השני , ינומק הדבר בכך שאבי העם הזה היה הבכור או בנה של האשה המועדפת . אבי העם השני היה , אם כן , האח הצעיר או בנה של הפילגש . העובדה שעם ישראל מתחלק לשנים עשר שבטים נבעה מכך שלאבי השבט הקדום היו שנים עשר בנים . כאשר חלק מן השבטים מקיימים קשר הדוק יותר מייחסים זאת לעובדה כי במקורם הם בני אם אחת ; יחסים רופפים יותר מתוארים בין אברהם לבין לוט בן אחיו , האחד יהיה לאבי ישראל והשני ...
אל הספר