מכאן אפשר ללמוד על אופיה המיוחד של דת ישראל . מיסודה דת זו אינה אוהדת מיתוסים שכן היא שואפת למונותאיזם , ואילו לסיפורי אלים דרושים לכל הפחות שני אלים . לכן המקרא לא יכול היה לקבל מיתוסים אמיתיים שלא עברו שינויים , לא בפרוזה . על כל פנים . למשוררים ניתן חופש מסוים לרמוז למיתוסים , וכך נשתמרו בשירה שרידי השקפה קדומה יותר המונחת ביסוד המסורת המקראית ואשר התייחסה למיתוסים ביתר קרבה . אך בכל אגדות בראשית הקדומות אשר נשתמרו , שלטת רתיעה מפני המיתולוגיה . המונותאיזם בישראל מוכן לקבל רק מיתוסים המציגים את האלוהים כפועל לבדו , כמו בסיפורי הבריאה ; אך גם כאן אין סיפורים של ממש המכילים פעולה ופעולת נגד ויוצרים מצב או 'סיפור' חדש . לכל היותר עוסקים הסיפורים במעשים שבין האלוהים לבני אדם , כאשר , על פי התפיסה הישראלית המובהקת , בני האדם הם חלשים מכדי להתייצב מול אלוהים כיריבים ראויים ולגרום בהתנגשות עמו ליצירת עלילה גדולה , משום שברגע בו מתערב אלוהים — הכול מוכרע . אם יש צורך ב'סיפור , ' על בני האדם לבצע בו את חלקם תחילה . כך הדבר באגדות גן העדן ומגדל בבל . לא כן באגדת המבול בה מופיע האלוהים מראשית ...
אל הספר