הבולט באגדות אלה הוא הגוון הפיוטי . היסטוריה הבאה ללמדנו על אודות מאורעות שהתרחשו באמת משתמשת מטבע הדברים בפרוזה . האגדה לעומת זאת מופיעה , בדרך כלל , בלבוש השירה . מטרתה לשמח , לרומם , להלהיב ולגעת בלב שומעיה . לכן , על החפץ להעריך נכונה את האגדות , להיות בעל חוש הבחנה אסתטי שיאפשר לו לשפוט מהי האגדה ולמה היא מכוונת את דבריה . אין הכוונה כאן למתן פסק דין עוין או חסר אמון — יש לשפוט את הדברים מתוך חיבה ; אך יחד עם ואת , להבחין בכך שסיפור הקרבתו של יצחק , למשל , אינו מתכוון לקבוע עובדות היסטוריות , אלא מטרתו היא לעורר אצל הקורא הזדהות עם כאבו הצורב של האב שהוטל עליו להעלות במו ידיו את בנו לעולה ובהמשך לחוש גם את רגשות התודה והשמחה לאין קץ , כאשר האלוהים בחסדו משחרר אותו מן המעשה הקשה . אלה שקלטו את הקסם המיוחד של אגדות עתיקות אלה , עלולים להתרעם על בורים אשר יתייחסו בכבוד לאגדות אלה רק אם יראו בהם פרוזה והיסטוריה . הכלל הקובע כי סיפורים אלה הם אגדה אינו בא לגרוע מהם דבר , הוא בא רק לבטא כי הטוען כך הבחין ביופיו הפיוטי של הסיפור וכך גם הבין אותו . רק מי שאינו מבין זאת יכול לראות בזה חוסר...
אל הספר