מאבק האליטות בין הפרושים והצדוקים

עד כה דנתי בצדוקים ובפרושים מן ההיבט האנתרופולוגי דתי של השקפות או של נטיות תרבותיות . עתה אפנה לבחון את דרך פעילותם מזווית סוציולוגית . כל המקורות על אודות הפרושים והצדוקים מזכירים אותם כקבוצות הנהגה , הנהגה פוליטית או דתית . הן שאפו להביא את הציבור לידי התנהגות דתית חברתית מסוימת , להשליט את שיטתם ההלכתית ולעצב את חיי המדינה על פי דרכם . הפרושים והצדוקים לא הסתגרו אלא ביקשו להשתלט ולהשפיע , ולפיכך היו אליטות בכוח או בפועל . הכוהנים והחכמים ( גם לאחר ימי הבית ) היו מנהיגים עממיים ולמעשה ניתן להגדיר אותם או את ראשיהם בני אליטות ואת התנועות שהתגבשו מהן - תנועות של אליטות . הבחנה זו מאפשרת ללמוד על דרך פעילותן של שתי הקבוצות מן ההיבט הסוציולוגי של קשרים חברתיים המאפיין קבוצות שכאלה . שכן מדובר במאבק של שתי אליטות שנאבקו על השפעה חברתית ועל שליטה במוסדות חברתיים ופוליטיים , בייחוד בבית המקדש . לעיל תיארתי מודל סמכות של כוהן לעומת חכם והצגתי אפיון תרבותי ( כלומר אפיון הנובע מן הערכים ולא מן ההיסטוריה גרידא , שהרי לא כל הצדוקים היו כוהנים , והיו גם כוהנים פרושים ) של הצדוקים ככוהנים ושל הפר...  אל הספר