דומני שהניגוד הצדוקי-פרושי בין עבודת המקדש ללימוד תורה איננו נתון לוויכוח . עתה אנסה לנתחו מן ההיבט החברתי ולהסיק מתפיסות העולם הדתיות הכוללניות האלה על תפיסות חברתיות ועל דפוסי התנהגות . לשם כך אציג את המודל של סמכות הכוהן לעומת סמכות החכם . הניגוד בין החכם הפרושי לכוהן הצדוקי הוא ניגוד של סמכות : בבסיסו עומדת השאלה מיהו המנהיג הדתי המובהק המורה לעם כיצד לנהוג , ובעקיפין , כיצד לעבוד את האל ובמה להאמין . לדעת גירץ למשל , שאלת הסמכות עומדת ביסוד התופעה המכונה 'דת , ' והיא הקובעת את עצם התוכן הדתי . אני מבקש להציג מודל שלפיו החכם והכוהן מייצגים שני סוגים שונים של סמכות : הכוהן מייצג סמכות ציוויית , ואילו החכם מחזיק בסמכות הכרתית . לחשיבות הסמכות במסגרת התופעה הדתית ראו גירץ , 1973 ( א , ( עמ' . 110-109 להצגה בסיסית של המודל של סמכות ציוויית מול סמכות הכרתית ראו דה ג'ורג , 1985 , ' עמ' . 92-26 מודל זה עדיף בעיניי מן המודל המשולש של מקס ובר , המפריד בין סמכות כריזמטית , מסורתית ורציונלית שכן הגדרות אלו אינן תואמות את המרכיבים העיוניים אידאולוגיים והחברתיים המפרידים בין הצדוקים לפרושים . ר...
אל הספר