בפרק השמיני דנתי בסמכויותיהם הפוליטיות והציבוריות של הכוהנים הגדולים הצדוקים וניסיתי להראות את רגישותם הרבה לפגיעה במקדש . אולם כמעט התעלמתי מן התחום ההלכתי . פרק זה עוסק בשאלת השיטה ההלכתית שעל פיה התנהלה עבודת המקדש , כלומר מי שלט בפועל במוסד זה - הצדוקים או הפרושים , הכוהנים או החכמים ? בפרק השביעי הנחתי שבתקופה החשמונאית נקבעה השליטה במקדש לפי נטיותיו של השליט החשמונאי . בעת שיוחנן הורקנוס היה פרושי תאמה עבודת המקדש את ההלכה הפרושית , ומשהעדיף את הצדוקים , נהג הפולחן על פי הצדוקים . גם בימי אלכסנדר ינאי הצדוקים ודאי שלטו במקדש , ולאחר מכן הושבה השליטה לידיהם של הפרושים בזכות התמיכה שהעניקה להם שלומציון . מלבד הנחות אלו , אין עדויות ישירות על אופי עבודת המקדש ועל דרכי ניהולו בתקופה החשמונאית . על תקופת בית הורדוס , ובייחוד על סופה של התקופה , יש שפע של מידע הנוגע לעבודת המקדש ולאופי התנהלותו , בעיקר מספרות חז"ל . חוקרים לא מעטים השתמשו שימוש בלתי מבוקר במקורות חז"ל וכך הייתה בידם תמונה לא מאוזנת של שליטת החכמים במקדש . הניסיון המקיף ביותר הוא של ביכלר בספריו על הכוהנים ועבודתם ועל ה...
אל הספר