בסעיף הקודם דובר בסמכותו של הכוהן הגדול בעניינים פנים יהודיים . אולם במחצית המקרים שצוינו מורגשת נוכחותם של השלטונות הרומיים , ולעתים גם של המלך ההרודיאני : ישו הוסגר לפילטוס , פאולוס הוחזק בידי הרומים שלפי המסורת הנוצרית הם גם יזמו את כינוס ה'סנהדריך , וחנן בן חנן הודח בפקודת אגריפס בשל כעסו של הנציב אלבינוס . הכוהן הגדול לא היה בךחורין , ולו גם משום שמונה והוחלף לפי החלטתו של נציב או של המלך / השליט , בתחילה היה זה הורדוס ולאחריו ארכילאוס , אגריפס הראשון ובניו , הורדוס מכלקיס ואגריפס השני . הגופים הממנים ציפו מן הכוהן הגדול להיות נאמן להם , והחליפו אותו כל אימת שראו צורך בכך ( יוסף קייפא קבע שיא כשכיהן משך כ 18 שנה , רובן בימי נציבותו של פונטיוס פילטוס . ( לאחר מות הורדוס לא היה הכוהן הגדול אישיות דתית בלבד , אלא גם מייצג היהודים לפני השלטון הרומי ומעין מתווך בין הרומים ליהודים . הוא היה נתון בין הפטיש לסדן - בין רשויות השלטון הזר והלא אהוד לבין המון היהודים בארץ ישראל . עצם התפקיד גרם לכך שלבוהן הגדול הייתה נאמנות כפולה לשני גורמים מנוגדים - הקיסר והנציב הרומי / המלך ההרודיאני מחד...
אל הספר