ויינפלד כבר עמד בעבר על כך ש'האסכולות הכוחניות בתורה' ' ) תורת כהונה [ P ] ו'אסכולת הקדושה' ([ H ] מדגישות את המערכת הפולחנית של המשכן , את מעמד הכוהנים ואת 'קדושת הטאבו' הגוררת עמה סייגים וגדרים שנועדו להרחיק את הטומאה . לעומתן צווי ספר דברים משקפים לדבריו מגמה אחרת , והוא מגדירה ' חילון' . ( secularization ) בחוקי ספר דברים נודעת חשיבות פחותה למשכן / מקדש , לכוהנים ולקרבנות , ואין למעשה מושג ברור של טומאה , ובמקומם מודגש חלקו של האדם מישראל בטקסים הפולחניים ובמצוות היום יום . במקום אחר ביקשתי להראות כי הבדלים אלו אינם נובעים מהפקעת הקדושה בספר דברים , אלא מתפיסות קדושה שונות : האסכולות הכוהניות משקפות גישה של קדושה דינמית , ואילו בספר דברים בולטת גישת הקדושה הסטטית . ניתן להמחיש זאת באמצעות שתי דוגמאות - קדושת המשכן וקדושת עם ישראל . על פי האסכולות הכוהניות ( בייחוד , תורת כהונה ) כבוד ה' שוכן במשכן , דבר המתבטא בענן שמעל המשכן . קדושה זו מאיימת וקטלנית , בייחוד אם המגע עמה אירע באופן בלתי ראוי , כפי שעולה מן המאורעות שהיו מעורבים בהם נדב ואביהוא 63 ראו : ויינפלד , תשכ"ב ; הנ"ל , , 1...
אל הספר