הערכים שביסוד מגמותיהן של הלכות הפרושים והצדוקים

אפתח בשאלת מרכזיות הכוהנים בפולחן . כאמור , הצדוקים הדגישו את תפקידי הכוהנים וביקשו להרחיק את העם משיאי עבודת המקדש . לעומתם הפרושים הפחיתו מסמכויות הכוהנים והמעיטו במתן מתנות כהונה : הפרושים התנגדו שטקס החניכה הכוהני של ימי המילואים יצוין מדי שנה בשנה , הם התנגדו שמסך עשן הקטורת יפריד בין הכוהן הגדול בעת כניסתו לקודש הקודשים לבין יתר העם הצופה בו , וכן התנגדו שהכוהנים יאכלו ממנחת השלמים ויזכו למעשר הראשון במלואו ויגבו אותו ישירות . הפרושים גם אפשרו להמוני העם להתקרב לעזרת הכוהנים או להיכנס אליה ולהגיע למרחק הושטת יד מן המנורה . הנטייה להפחית מזכויותיו של הכוהן ולהקטין את הפער בסמכויות בין כוהן לבין מי שאינו כוהן אופיינית להלכות חז"ל בספרות התנאית , ללא כל קשר למחלוקות הנקודתיות עם הצדוקים . מכאן ברור שהם ירשו מגמה זו מן הפרושים של ימי הבית וכי היא הייתה יסוד מרכזי בתפיסת הפולחן של הפרושים חז"ל . כך למשל חז"ל סברו שהכוהן אינו חייב להיות פעיל בהליך טיהור המצורע , כיוון שחכם יכול לתפוס את מקומו , ודי שהכוהן ישמש כעין 'חותמת גומי' המצהירה בסופו של דבר אם האדם טהור או טמא . ואמנם בקרב התנא...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי