דיני השבת נזכרים במקרא בקיצור נמרץ , אך בספרות חז"ל הם מפורטים מאוד . כיצד התפתחו אם לא ניתן היה ללמוד אותם מן התורה ? חז"ל מודים שעיקר דיני השבת הן מסורת שבעל פה . כפי שיתברר בפרק זה , הצדוקים חלקו על כמה הלכות או מסורות שכאלה שבהן החזיקו הפרושים . בעקבות הדיון בדיני שבת אדון בפרק זה במחלוקת הנוגעת למועד קצירת העומר וחג השבועות , מחלוקת הנובעת למעשה מהבדלי דעות באשר למלאכות האסורות בשבת גם בזמן שמועד חל בשבת . אגב כך אעסוק בסופו של הפרק בשאלה אם לוח השנה של הצדוקים היה ירחי כלוח השנה של הפרושים וחז"ל או שמשי כשל כת קומראן . המחלוקת הראשונה שאתאר נוגעת לעירוב חצרות בשבת . כידוע , חז"ל אסרו לטלטל בשבת מרשות לרשות ( כגון מרשות היחיד לרשות הרבים ) וייחסו איסור זה לתורה . לעומת זאת בהוצאה מן הבית לחצר הם ראו איסור חמור פחות וסברו כי הוא אסור אך ורק מדברי סופרים . בעבור רבים בעת העתיקה , שהתגוררו בבתי חצר , ובתיהם היו מרוכזים סביב חצר גדולה , הקשה מאוד איסור זה את חיי היום יום . הקושי נבע מן העובדה שהחצר הייתה רכוש משותף של כל הדיירים , ויוצא אפוא שלאדם אסור לטלטל מן הבית לחצר שהיא חלק בלתי...
אל הספר