בשנת 89 לפנה"ס יצא אלכנסדר ינאי , המלך החשמונאי , למלחמה עקובה מדם . שלא כמו במלחמות הרבות שידע לפני אותה השנה ולאחריה , הפעם אויביו לא היו היוונים סלבקים , הנבטים או ערי הפוליס היווניות , אלא בני עמו שלו , הפרושים . במלחמת אזרחים זו נראה היה כי ינאי עומד לנחול מפלה , אך לבסוף הכריע את יריביו לאחר שעשרות אלפים מהם נהרגו . יותר ממאה שנה לאחר מכן , סמוך לחג הפסח בשנת 30 לספירה לערך , נודע לכוהן הגדול יוסף קייפא כי תמהוני ששמו ישו הפך את שולחנות חלפני הכספים בהר הבית ואיים כי בית המקדש עתיד להיחרב . קייפא כינס מועצה ' ) סנהדרין ( ' שחקרה את ישו והחליטה להסגירו לנציב הרומי פונטיוס פילטוס , ככל הנראה בטענה כי אדם זה מסכן את הסדר הציבורי בפרובינציה הרומית . צעד זה הביא לידי צליבתו של ישו בידי הרומים . המנהיגים שבלטו בשני אירועים דרמתיים אלו , המלך אלכסנדר ינאי והכוהן הגדול יוסף קייפא , היו צדוקים . עובדה זו ממחישה כי לצדוקים היה מקום חשוב בתולדות ישראל במאתיים השנים שלפני חורבן בית שני . בעקבות זאת מתעוררות שאלות כגון האם מרדו הפרושים בינאי מכיוון שהיה צדוקי ? או האם קייפא , משום שהשתייך לצד...
אל הספר