ספר דניאל מתחלק לשני חלקים , השונים זה מזה באופן מובהק , אם כי בשניהם גיבור אחד , דניאל , וגם רקע חצרני דומה בחלקו . ואולם שני החלקים שונים בסוגתם , בנימתם ובתוכנם . החלק הראשון , פרקים א-ו , הוא אוסף של מעשיות , בדיוניות בעליל , בלשון נסתר , על אודות גיבורים יהודים בחצרות מלכי נכר . אלה אגדות חצר או סיפורי גולה על יהודים נבונים אשר התקדמו במדרג הפוליטי של בבל ופרס אך נשארו נאמנים לדתם . יהודים אלה אכלו רק אוכל כשר , התפללו לאלוהיהם , וסירבו להשתחוות לפסלים ולאלילים . דניאל מסמל את החכם , האיש היודע יותר מכל אחד אחר בחצר המלך , המסוגל לפתור חלומות , לפענח חידות ולפעול למען רווחתם של מלכים . מבחינה זו יש בו קווי דמיון ליוסף ולמרדכי . חכמתו הרבה באה לו כמובן מאלוהים , שהוא גם מגנם של יהודים הנאמנים לאמונתם . בכל אחד מן הסיפורים המלך בסופו של דבר לומד להכיר בכוחו של אלוהי ישראל . דוגמה טיפוסית לצורת הסיפורים הללו מצויה בדנ י א : 20-8 וישם ךניאל על לב 1 אשר לא יו 1 גאל לפת בג המלך VTWQ 0 r ויבקש משר הסריסים אשר לא יוזגאל . וי-תן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים ל ? ני שר הסריסים . ויאמר שר הסר...
אל הספר