הרקע ההיסטורי של החומר המשפטי המגוון שבמקרא תלוי בראש ובראשונה בקביעת זמנם והקשרם של החיבורים הספרותיים שהוא נתון בהם "' . נראה שקובצי החוקים המשולבים בס " א , בס " כ ובם " ד לא נוצרו למען החיבורים הספרותיים הללו יש מאין , אלא היה להם קיום נפרד . אך ניסוח החוקים מלמד שהם נערכו ושוכתבו כדי לקדם את המגמות ואת המטרות של החיבורים שהם מופיעים בהם . אין זה ודאי כלל שהניסוח הקודם נבע ממסגרת משפטית מובהקת ולא ממסגרת ספרותית או תרבותית אחרת , או שהחוקים מפרשים חוקים שהיו קיימים בחיבור קודם . מכל מקום קשה לעגן את החומר המשפטי במציאות ולהניח שהוא משקף ישירות ובפשטות את המשפט בישראל וביהודה . אופי זה של החוקים - חומר רעיוני שנמסר במסגרת ספרותית - אינו מיוחד לישראל וליהודה ולספרות המקרא . מורשת מסופוטמית עתיקה היא , שומרית ובבלית בעיקר , לתאר את המלך כמי שעושה משפט וצדקה ולהנציח את שמו בזכות זאת . הדבר ניכר במיוחד כאשר המלך 7 ? ספר בגוף ראשון שמילא את תפקידו בהתאם לדרישת האלים שמינו אותו , ומתאר בין יתר הישגיו כיצד חוקק חוקים ישרים ואף מפרט את החוקים הללו . כתובת חמורבי המפורסמת היא שיא של סוגה זו ...
אל הספר