לשון המקרא הייתה שפתם של בני ישראל בארץ ישראל עד סוף תקופת התנאים 200 ) לםה " נ בקירוב ) והיא אחותן של שפות שמיות אחרות ששימשו באזורנו ובאזורים הסמוכים . העברית מסווגת כשפה שמית צפונית מערבית , ובתוך קבוצה זו של השפות השמיות היא נחשבת חלק מהענף הכנעני . ענף זה כולל את השפות שדוברו בכנען , והקרובות זו לזו מבחינה לשונית : מואבית ( לשון מצבת מישע ' , ( פניקית ( ששימשה באזור החוף בלבנון ) ופונית ( ניב של הפניקית ששימש במזרח התיכון המערבי , ( עמונית ואדומית . יש חוקרים המשייכים לענף זה גם את האוגריתית . נוסף על הענף הכנעני היה במשפחת השפות הצפוניות מערביות ענף ארמי , ואולי היה עוד ענף , המתועד 1 בכתובת מישע מלך מואב מתפאר על ךוביסר את ישראל . לגרסה הישראלית של המלחמה ראו : מל"ב ג . 27-4 וראו מאמרו של ש ' אחיטוב בכרך זה . 2 על בעיית מיון האוגריתית ראו : ד ' םיון , 'מעמד האוגריתית בקרב הלשונות השמיות הצפוניות מערביות בעקבות מחקר חדש , ' צ ' טלשיר , ש ' יונה רד ' סיון ( עורכים , ( תשורה לשמואל : מחקרים בעולם המקרא , ירושלים תשס " א , עמ ' . 297-287 וראו מאמרו של א ' גרינשטיין בכרך זה . בכתובת ...
אל הספר