פרק שני החוזה

72 אותו קניין , שבנוגע לו ההיבט של המציאות או של החיצוניות איננו עוד חפץ בלבד , אלא כולל בתוכו את המומנט של רצון אחד ( ולכן [ גם ] של רצון אחר , ( מתגשם באמצעות החוזה – בבחינת התהליך שבו מתגלמת ומתווכת הסתירה הזאת : אני בעל קניין הווה-בשביל-עצמי המדיר את רצונו של אחר , ואני נשאר [ בעל קניין ] כזה באשר אני חדל להיות בעל קניין עם זהותו של רצוני לרצון אחר . 73 לא זו בלבד שאני יכול להוציא מרשותי קניין כלשהו בבחינת חפץ חיצוני ( ראה סעיף 65 לעיל , ( המושג גם מחייבני להוציאו מרשותי בבחינת קניין – כדי שרצוני שלי , בבחינת נמצא , יהיה לי למושא . ואולם על פי מומנט זה , רצוני , בבחינת רצון שהוחצן , הוא בה בעת רצון [ של ] אחר . המומנט הזה , שבו ההכרחיות הזו של המושג היא ריאלית , הוא לפיכך אחדות של רצונות נבדלים , שבה הם מוותרים על נבדלותם ועל הסגוליות שלהם . אבל הזהות הזאת של רצונות [ נבדלים ] כוללת ( בשלב הזה ) גם את זאת שכל אחד מהם הוא רצון סגולי בפני עצמו ונשאר [ רצון ] כזה , ואיננו זהה לרצון אחר . 74 לפיכך , יחס זה הוא תיווך של רצון זהה בהבדלה המוחלטת שבין בעלי קניין הווים-בשביל-עצמם , ופירושו ...  אל הספר