ראשית הקיבוץ שני העשורים הראשונים

הנח ניר מייסדי דגניה , הקיבוץ הראשון , כמו מרבית אנשי העלייה השנייה העובדת , ( 1914-1904 ) היו צעירים שגדלו ברוסיה בתקופה של תסיסה רעיונית ופוליטית . אנשי העלייה השנייה העובדת שאפו 'לכבוש את העבודה ' - בעיקר את העבודה החקלאית , אך ההתמודדות עם תנאי האקלים , עם המחלות והעוני ועם העבודה המפרכת הייתה קשה מאוד . כדי להקל על תהליך כיבוש העבודה יצרו המוסדות המיישבים ( יק " א והתנועה הציונית ) ומפלגות הפועלים ( הפועל הצעיר ופועלי ציון ) כלים שונים : חוות הכשרה ( בסג י רה , בחולדה ובכינרת , למשל ;( אספקת עזרה רפואית ; עזרה בחיפוש עבודה ; ייעוץ מקצועי . אחת המסגרות האלה הייתה 'הקומונה : ' מספר חברים חברו זה לזה , יצרו 'קופה משותפת' מהכנסותיהם הכספיות , בישלו ואכלו יחד , וגרו באותו חדר או באותה דירה , וכך ניצלו טוב יותר את משכורתם הדלה . בדרך כלל רוב החברים ב'קומונה' היו גברים , והצטרפו אליהם אישה אחת או שתיים , ששימשו ' אימהות בית ' ועסקו במלאכות ה'נשיות ' הנחוצות . עד 1910 התקיימו לפחות שש קומונות , שלא השאירו עקבות משמעותיים בתולדות היישוב , אך אז הופיעו שתי קבוצות שהיו מרכזיות בתולדות הקיבוץ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי