כלכלת השמן והיין שראשיתה בסוף תקופת הברזל א מאופיינת במעבר לגידול עצי פרי דוגמת הזית והגפן . עיבוד התוצרת שמקורה בעצי פרי אלו חייב השקעה במתקני ייצור , כגון גתות ובתי בד , אבל בה בעת הביא גם לידי הצטברות של עודפי תוצרת רבים . על כן היה צורך להשקיע לא רק במתקני ייצור אלא גם במתקני אחסון . עקב אימוץ טיפוס כלכלה זה נפתחו האפשרויות לפיתוח כלכלה מתמחה שמתבצע בה סחר חליפין . משמעותה היסודית של ההתמחות היא הפניית משאבים למספר קטן יחסית של ענפי ייצור , ובאופן זה מושג יתרון יחסי בהקצאת גורמי הייצור . במשק המבוסס רובו ככולו על ענפי הייצור החקלאיים יש להבחין בין התמחות הנובעת מניצול היתרונות האקלימיים של האזור , כגון גידול התמר באזור בקעת יריחו , לבין התמחות ביחידות כלכליות שכמות המשאבים שברשותן שווה , כגון הפקת יין רק ביישובים מסוימים אף שהאזור כולו מתאים לגידול גפן . שאלת קיומה של התמחות כלכלית בתחומי ממלכת יהודה תיבחן על פי קריטריונים אלו . שאלה זו נדונה במחקר הארכאולוגי והמקראי כאחד . חשיבותה רבה , שכן יש קשר ישיר בין רמת הארגון המדיני לבין השאלה אם אמנם היה משק מתמחה ביהודה . קיומו של שלטון ...
אל הספר