יוסף גייגר רבי חנניה סגן הכוהנים אומר : 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות , שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו ' . ' באמירה זו , המיוחסת ליהודי בן דור החורבן , באים לידי ביטוי , דומני , שני הצדדים של פולחן השליט , שלהם אני מבקש לייחד כמה מילים . האחד - ההכרה העמוקה והברורה שאין שלום לתושבי הקיסרות אלא אם כן מובטח שלום השלטון , היינו הקיסר ; השני - הממד הדתי המתווסף להכרה זו . אופייני הוא שאפילו יהודי , על אף אמונתו באל יחיד , אינו מהסס להוסיף את הממד הזה , כל עוד אינו מתנגש במגבלות אמונתו . אולם קודם שנוכל לדון בדברים אלה עלינו לסקור קצת עובדות ולהבהיר מושגים מספר . עם זאת בשל ההיקף הגדול של החומר והכמות האדירה של המחקר המודרני ארשה לעצמי לדלג על עניינים אחדים לחלוטין ולשרטט אך קווים כלליים לעניינים אחרים . דומה שאין צורך לעמוד כאן על אותו עולם רוחני של התרבות היוונית רומית , אשר בו הגבול בין אדם לאל היה דק ולעתים מטושטש ; עולם , אשר כמה מאליו היו על פי המקובל בני תמותה שזכו באלמוות בשל מעשיהם עלי אדמות : ולפי הוגה הדעות ההלניסטי אוהמרום היו כל האלים מלכים שמעשיהם האדירו אותם והעלו אותם למעלת...
אל הספר