אחת התופעות המעניינות ב ' היסטוריה ' של הרודוטוס הוא סירובו המוחלט כמעט לדון לעומקם במיתוסים המצריים . כבר בתחילת דבריו על מצרים הוא אומר כי שמע דברים רבים מפי הכוהנים בהליופולים , אבל 'אינני רוצה לפרט את מה שסיפרו לי על ענייני האלים , חוץ משמותיהם , מפני שאני סבור שלכל בני האדם יש ידיעה שווה עליהם ' ( ב , . ( 3 ואילו במהלך הרצאת הדברים הוא מציין במקרים אחדים כי הוא יודע על אלי מצרים יותר ממה שהוא מוכן לומר - המצרים מציירים את פאן בדמות תיש ' , אבל לא נעים לי לספר מדוע הם מציירים אותו כך ' ( ב , ;( 46 המצרים מקוננים במהלך חגיגה לאיזים , 'אבל אסור לי לספר על מי הם מקוננים ' ( ב , ;( 61 המצרים סוגדים לחיות קדושות , 'אבל אם אספר מדוע הן מקודשות , יסטה הסיפור לעניינים מן התחום האלוהי , שמהם אני נמנע במיוחד' ( ב , ;( 65 את המתים הם חונטים על פי המודל של גופתו החנוטה 'של מישהו שאסור לי לציין את שמו בדיוני בעניינים כאלו ' ( ב , . ( 86 אין כל ספק כי יש שני דברים במיוחד - ההסברים התאולוגיים לפולחן החיות הקדושות והפולחנים הקשורים במותו של האל אוזיךים - שהרודוטוס חש כי הם בבחינת 'טאבו' דתי מוחלט ...
אל הספר