אם יש היבט אחד בולט בתיאוריו של הרודוטוס את הדת המצרית - מלבד אריכותם הרבה - הרי הוא יחסו האוהד , ולפעמים אף מלא ההערכה , אל מנהגיהם ופולחניהם של המצרים . הוא משלב אמנם מספר הערות שמהן עולה נימה כלשהי של ביקורת - למשל באמירתו שהמצרים מלים את עצמם 'מפני שהם מחשיבים ניקיון יותר מיופי גופני ' ( ב , : ( 37 נ - אולם אמירות אלו בטלות בשישים כנגד המקומות הרבים שמהם עולה יחסו החיובי אל הדת המצרית . יתרה מכך , הרודוטום גם משוכנע , ולרוב מנסה לשכנע גם את קוראיו , שמרכיבים רבים בדת היוונית עצמה באו במקורם ממצרים , והשתלבו בדת היוונית רק בתקופה מאוחרת יחסית , בעוד שבמצרים היו נוהגים מקדמת דנא . ביחסו זה אל מצרים הרודוטום ממשיך , ואף מפתח , מסורת ספרותית שראשיתה עוד בימיה הראשונים של הספרות הקלטית . ' כבר ב ' איליאדה , ' המתוארכת בידי 18 חטיפת כוהנות בתבי - ב , ; 57-54 גנבת פסל אפולו - ו , 19 . 118 לשרפת מקדשי יוון בידי הפרסים ראו ה , ; 102 , 77 ו , 32 , 19 , 9 וכו י . והשוו את רד פת הדת המצרית בידי ק ? ביסס ( ג , , ( 38-27 שבה דנו לעיל . 20 על הפניקים כשודדי ים ראו גם א , . 5-1 מקורו של הדימוי עוד...
אל הספר