אמרסון מזכיר לי את "מותר האדם . " את היכולת לדבוק באמונה בעתיד טוב יותר , בהתגשמות חלום היפה - וכל זאת בתוך חיים של התבוננות בעיניים פקוחות בחוליי ההווה , ללא שמץ של ייפוי המציאות . אצל אמרםון הכול חמקמק פרט למוות , אבל החמקמקות הזו היא חלק מזרימה , מכוחות וחוקי הטבע שהטוב המוסרי הוא אחד מהם . "חלומות בהקיץ על אודות האמיתי והפשוט הנם נבואיים " , הוא אומר . ומה שהיום נלעג יתגשם במלואו מחר . אל פגעי ההווה , שעבוד , שחיתות , אמרםון מישיר מבט בנאמנות בלתי מתפשרת לאמת . אפילו את מות בנו ( כמו גם תלמידו ידידו הצעיר ממנו , הנרי דיוויד ת ' ורו , ( הוא מתאר בכנות שכלתנית מחודדת שכל נחמה מלאכותית זרה לה . זה מציב אותו לעתים בעמדה עוינת לכאורה לעולם , בהסתגרות בדלת אמותיו . זה מציב אותו בזירת מלחמה בפרות קדושות לאדם . אבל מנהיגים אמיתיים לעולם אינם משלימים עם המציאות . מציאות איננה נתון מתמטי . היא ניתנת לשינוי . " כל חוק כללי הוא רק מימוש פרטי של איזה חוק כללי יותר שעתיד בקרוב להיחשף " , הוא כותב . כוח הטבע של אמרםון הוא התממשות כוחה של ההיסטוריה בלשון של כאן ועכשיו . הכוח הזה סופו להכרית את תוצ...
אל הספר