תושבי יריחו של תקופת הברונזה התיכונה ( תקופת האבות ) נהגו לקבור את מתיהם יחד עם רהיטים וחפצי לוואי אישיים . החפצים שהושמו לצד המת , הם ודאי אותם אלו ששימשו אותו בחייו . הקברים משמשים , על כן , מעין בבואה לתכולת הבית באותה תקופה . הממצאים מעידים , שבתיה של יריחו היו מרוהטים בפשטות רבה . המשפחה הממוצעת נהגה לישון ( או ישבה ) על מחצלות שנפרשו על הרצפה . הריהוט בכל בית כלל שולחנות צרים וארוכים , עם שתי רגלים מצד אחר , ורגל אחת מהצד שכנגד , במקום שהונח האוכל . רק ברשות האנשים החשובים ( או האמידים ) היו רהיטי עץ , ומעטים עוד יותר השתמשו במיטות עץ או בדרגשים שהתרוממו קלות מהרצפה . אם המזון שניתן למתים יש בו כדי לשמש מודד לסל מזונם של תושבי יריחו , הרי שהוא כלל נתחי כבש ובשר עזים למכביר . כן נמצאה בקברים שחיה רבה בכדים גדולים . בצוואר הכדים הונחו כפיות כדי להקל על דליית הנוזל . כלי האוכל היו על טהרת הקרמיקה . בין החפצים האישיים היו מסרקות , ובקבוקים קטנים ( לשמן או לבושם , ( שהונחו לעתים בסלים קלועים . הנפטרים הונחו בקברים כשהם לבושים בבגד רפה , שהועמד לגב או לחזה בסיכה . התמונה המתקבלת מממצאי...
אל הספר