שמעון בוזגלו המילה הכה שגורה באמנות ובפילוסופיה העכשווית , "הארור , " כמו נולדה בסימן רן הררי . היושרה הנוקבת של יצירותיו כואבת בבטן . הציורים שלו על ניירות ממורטטים ועל שקיות ניילון משומשות עוטים את הילת יושר כוונותיו האמנותיות ומעמידים בסימן שאלה את יצירות האמנות המוצגות בגלריות ובמוזיאונים בתערוכות "חשובות באמת" אני משורר . כלומר , אני מתעב פרוזה . על מי ועל מה אפשר לכתוב כל כך הרבה מילים , ועם זאת להיות מדויק כמו שיר ? אולי אתחיל את המלל בהצהרת אהבה : אני מאוהב בעבודות של האיש הזה . האם סיפרתי כבר שהוא זה שגרם לי סופית , אחת ולתמיד , להאמין לאמנות מופשטת ולאהוב אותה ? אם לא , אז הנה אני אומר זאת ! Ecce Homo - עברו חמש עשרה שנים מאז פגשתי אותו בראשית שנת . 1 996 מאז ראיתי , בלי הגזמה , מאות , אם לא אלפי עבודות שלו ( האיש עובד כמו סרט נע , אכל איכשהו , כאורח פלאי , מצליח לחמוק מהפלכאיות , המאפיינת את הסגנון העמלני הזה . ( למדתי את האובססיה שלו למקם את ההרים באופק , ומהם משתרע לו עד קדמת התמונה מישור לא ברור , ובחזית - דמות או שתיים , מטושטשות . יש לו מאות עבודות כאלה , במאות וריאציות...
אל הספר