פסוקים יט-כב בנויים בארבעה חרוזים ; הראשון שבהם מציג כלל , ושלושת החרוזים שאחריו הם הפרטים . הכלל מציין שבע צרות שמהן יציל ה ' את הצדיק , והוא מנוסח בתק בולת מספרית מודרגת , כאשר בצלע הראשונה בא המספר שש ובצלע השנייה , המקבילה - המספר שבע . יש אומרים כי המספר שבע מציין כוליות , ואין להבינו מילולית , ולפיכך אין לבקש בפסוקים הבאים שבעה מיני פור ענויות . אך נראה כי שלושת החרוזים הבאים אכן מונים דווקא שבע צרות , והן : ( 1 ) " ברעב פךך ממות ; ( 2 ) ובמלחמה מידי חרב ; ( 3 ) בשוט לשון תחבא ; ( 4 ) ולא תיךא משד כי יבוא ; ( 5 ) לשד ( 6 ) ולכפן תשחק ; ( 7 ) ומחית הארץ אל תיךא . " הדגם של תקבולת מספרית שש / שבע שאחריה בא מניין הפרטים נמצא במקרא רק עוד פעם אחת , במשלי ו , טז-יז . גם שם בנויים הפסוקים באותו דגם כמו כאן . תחילה בא חרוז הבנוי בדגם שש / שבע : "שש הנה שנא ה ' ושבע תועבת נפשו " ( שם , טז , ( ולאחר מכן בא פירוט של שבע התועבות : )" ו ) עינים רמות ; ( 2 ) לשון שקר ; ( 3 ) וידים שפכות דם נקי ; ( 4 ) לב חרש מחשבות און ; ( 5 ) רגלים ממהרות לרוץ לרעה ; ( 6 ) יפית כזבים עד שקר ; ( 7 ) ומשלח מ...
אל הספר