במלאת שלושים למותו של מאיו מיוחס "בשלוש השנים האחרונות , על כסא גלגלים ובלעדיו בקצב פעילות מעורר התפעלות התנהלו חייך כמעט כרגיל . כל שנדרש ממך עשית , לפי הכרתך . אף כי חלפו ארבעים שנה , יודע אני כי לא שכחת ולא סלחת . " ... " כשהתייצבת בלשכתי בתפקידי כראש אמ " ן , לאחר שבע שנים קשות בכלא המצרי , לא ניתן היה לזהות אצלך צלקות גופניות או נפשיות . נכון , היית מריר ולחלק מן השאלות ששאלת לא היו לנו תשובות ... מעולם לא התאוננת אף כי מעורבותך במה שקרוי " עסק הביש " היתה עקיפה באופן יחסי ואולי העונש שהוטל עליך היה כבד מדי . ייחסך לאורך כל הדרך היה בוגר ויוצא דופן לעומת חבריך . ייתכן שעובדת היותך נשוי בעל משפחה , אב לבן השפיעה על התנהגותך . את כאב ילדך הקטן סמי שהוריו נלקחו ממנו באחת ע " י המצרים , לא יכהה הזמן . עד היום מנקרת בלב כולנו השאלה - כיצד זה לא נוצלה ההזדמנות לשחרר אותך ואת חבריך מן הכלא המצרי כאשר בשנת 1956 נפל בידינו הגנרל דיגווי אשר שפט אתכם . הוא שוחרר וחזר למשפחתו ואילו אתם נשארתם נמקים בכלא . במשך השנים שחלפו הנחת חלק מן היסודות לקשרי המדינה עם מדינות אפריקניות , ביניהן גם מדינות...
אל הספר