הלל ליופיה ולייחודה של האהובה [ו, ד-י]

לפנינו עוד שיר הלל , שהדוד מתאר בו את יופיה המושלם של רעייתו במלים ובביטויים דומים לאלה שבפרק ד , א-ג . מבחינת המבנה הספרותי מתחלק השיר לשני חלקים : בחלקו הראשון ( ד-ז ) מדבר העלם אל אהובתו בגוף שני , ומהלל את יפי שערותיה ופניה ; בחלקו השני של השיר ( ח-י ) הוא מדבר עליה בגוף שלישי , ומדגיש את היותה מיוחדת במינה , שכן היא עולה ביופיה על כל בנות הארץ . פסוקים ד , י , הדומים זה לזה בלשונם ובמבנה שלהם , משמשים כעין מסגרת ( inclusio ) לשיר : בפסוק ד , שהדוד פותח בו את דבריו , הוא מדמה את רעייתו לשתי ערי הבירה , ירושלים ותרצה , שהיו מפורסמות ביופין . פסוק י , החותם את השיר , מושם בפי מקהלת המלכות והפילגשים , ובו משולה הרעיה למאורות השמים . בשני פסוקי מסגרת אלה מודגש הרעיון , כי ביופיה של הרעיה יש משהו מעורר יראה או מהמם ^ " ) וימה כנךגלות . ( " [ י"ק ] [ ד ] / 7 a ; אל 1 רעיתי כתרצה נאוה כירושלים . תרצה שימשה בירתה של ממלכת ישראל מזמנו של ירבעם בן נבט 901-922 ) לפה"ס ) ועד 870 לפה '' ס , כאשר העתיק ^ מרי את הבירה לשומרון ( מלכים א יד , יז ; טז ,  אל הספר