את חוויית השחרור חווינו בכפר הזה , וזה היה ממש סיפור , כי למעשה מחצית מבני הכפר שיתפו פעולה ( עם שלטונות וישי ועם הגרמנים ) והמחצית השנייה הייתה במחתרת , ועקב כך התחוללו חיסולי חשבונות עקובים מדם . עד מהרה החלו מרדפים ברכב אחר אנשים מסוימים בכפר שירו על אלה שנחשבו למשתפי פעולה . וזה היה קשה , כי אלה היו אנשים ששהינו במחיצתם מדי יום , ולפתע פתאום ראינו אותם מתים על אם הדרך . הכפר הקטן והשלו למראה נעשה לפתע צמא דם . במובן מסוים חשבנו שהיה זה מעשה נכון , כי האנשים האלה גרמו רע , אבל היינו בהלם כשנוכחנו שזה נגמר במוות . אני לא ידעתי עדיין שמשפחתי מתה . חשבתי שאמצא אותה אחרי השחרור , כשנחזור לפריז וכשכולם ישתחררו . לפיכך , העמידה נוכח המוות באותו רגע הייתה איומה ונוראה . כפר של שלוש מאות תושבים שמחציתם רוצחים את המחצית האחרת , זה היה באמת דבר מזעזע . רוזט הילדונת הזאת באה ממשפחה ממוצא אלזסי . הם גרו באותו שיכון עובדים כמונו . לאלזסים היו בני דודים שהיו מגויסים לצבא הגרמני והם באו לבקר אצלם במהלך המלחמה לבושים במדים . בעת השחרור — לילדה הזאת היו שתי אחיות גדולות שגילן נע אולי בין שמונה עשרה ...
אל הספר