האם אפשר שיהיה זה משעשע לעקוב אחר פקיד מס בעודו מביא אומללים לידי בכי ? פקיד פולני , האחראי על היהודים בנלבקי , ניסה ערב שלם ללא הפסקה לשכנע אותי שייתכן הדבר , כשבחוץ ירד שלג ואנחנו שתינו טוקאי אצל מר פוקר זכרו לברכה * . " שתוק , אדון לב-אבן " , אמרתי . " מי שמוסיף צחוק על צער רק מרבה צער " . פקיד המס התעקש שאיני יודע מה אני שח . אמנם הפקידים הפולנים עובדי המדינה לא השתכרו די הצורך , אך לאלה כמותו , שפעלו ברובע היהודי , לא היה על מה להתלונן . הם אמנם לא התעשרו , אך לפחות צחקו כהוגן . כשמדובר בצחוק טוב , קראו לי מיד . תמצאו אותי עומד ומחכה ; אפילו לפני הצהריים ! כך קרה שלמחרת בתשע בבוקר , בגטו של ורשה , באוליצה גנשה , בין מספר 41 ל , 45- עמד אדם ובעט בעכוזו כדי לא להירדם . את האיש שהגיע לשפל המדרגה ודאי זיהיתם , זהו הקדוש המעונה של הדרכים . אותו נוסע מסכן שכבר לא נותנים לו להפיג את שכרותו בשינה , ושעורכי העיתונים מוציאים אותו לדרך במינוס 36 מעלות כאילו היה אסקימואי ! באותו בוקר הייתה הטמפרטורה רק מינוס שבע מעלות . ממש כרכרנו משמחה . פסעתי הלוך ושוב בצעדי צבא בין מספר 41 למספר . 45 נראית...
אל הספר