משחזרו הקונסולים לרומא עם הצבא מפורק מנשקו ועם הקלון שהומט עליהם , הראשון שאמר בסנאט כי אין לכבד את השלום שנעשה בקאודיום היה הקונסול ספוריום פוסטומיוס , שאמר כי העם הרומי אינו מחויב [ לו , [ אבל הוא עצמו והאחרים , שהבטיחו את השלום , הם אמנם מחויבים ; ולכן , אם העם רוצה להשתחרר מכל מחויבות עליו לשלוח אותו ואת כל האחרים שהבטיחו את השלום , לשבי בידי הסמניטים . והוא דבק בעקשנות רבה כל כך במסקנה הזאת , עד שהסנאט אישר אותה ; וכששלחו אותו ואת האחרים כשבויים לסמניים , הודיעו לסמניטים שהשלום אינו תקף . במקרה הזה נטתה פורטונה חסד כה רב לפוסטומיוס , עד שהסמניטים לא החזיקו בו , ובשובו לרומא הייתה תהילתו גדולה בעיני הרומאים מפני שהפסיד יותר מתהילתו של פונטיוס בעיני הסמניטים מפני שניצח . כאן יש לציין שני דברים : האחד , שאפשר לרכוש תהילה בכל מעשה , כי בניצחון רוכשים תהילה ברגיל , אבל בהפסד רוכשים תהילה כשמראים שההפסד הזה לא נגרם באשמתך , או מפני שעשית מיד איזה מעשה מלא מידה טובה שמוחק אותו . הדבר האחר הוא , שאין זה מבייש לא לקיים הבטחות שאילצו אותך להבטיח בכפייה ; והבטחות הנוגעות לציבור אשר ניתנו מתו...
אל הספר